הסיפור שמאחורי
שלום, נעים מאוד, אני תמר אפלמן, ברוכים הבאים לחלום שלי :)
מזה זמן מה, שאני חולמת "לצאת אל העולם", במטרה להמשיך לצעוד לעבר הגשמת המשימה שלי.
בעשור האחרון הנחיתי מאות אנשים בתהליכי ריפוי ושינוי (ועדיין מנחה, כמובן). תהליכים שמקנים, בין היתר, כלים פרקטיים להתמודדות עם המסע הזה, שקוראים לו החיים.
בפנייתם אלי, אנשים מבקשים לפתור מערכות יחסים, גם את זאת שבינם לבין עצמם, להצליח להגיע למטרות וליעדים שלהם ולהגשים את עצמם, הם רוצים ללמוד איך לשלוט ברגשות שלהם, כדי שהם לא ישתלטו עליהם, לחזור להרגיש או להפסיק להרגיש כל כך הרבה וכד', כי נמאס להם להיות לא מרוצים, מאכזבים, עייפים, מחוסרי משמעות, כי נמאס להם מהלופים של עצמם. הם מבקשים, בעצם, את כל מה שאני ביקשתי פעם לעצמי והיו גם פעמים, שבהם לא האמנתי שאוכל לקבל ולהשיג.
אצל רוב האנשים הסיבות לחוסר ההצלחה להיות מי, מה ואיך שהם רוצים, הן האמונה, שהם לא מספיק טובים ו/או שהם לא בסדר ושלהרגיש רגשות ותחושות, או חלילה להביע אותם ושמישהו אחר יידע, שהם מרגישים, זה סימן לחולשה.
ולא כי משהו לא בסדר בנו, אלא פשוט כי ככה גידלו וחינכו אותנו. לימדו אותנו שלגדול ולהתבגר משמעו לעשות מה שצריך ולהפסיק להתייחס לרגשות ולתחושות או להביע אותם (לי אישית זה אומר, שאנחנו אמורים להפוך לרובוט עם השנים). לימדו אותנו, שאינטואיציה זה של רוחניקים עניים, שקול פנימי זה של משוגעים.
לחלקם הלא מבוטל גם טראומות לא מטופלות, שהם למדו להדחיק, יחד עם הרגשות ולבקר את עצמם על העובדה, שהן עדיין מעוררות בהם משהו, מה שמחזק להם את האמונה, שהם חלשים. אני יכולה להכיר, לזהות, להיזכר, להזדהות עם כל אחד מהם. פעם כל אלה היו מנת חלקי גם.
ובינתיים תחושת השליחות שלי, להחזיר את הלגיטימציה להרגיש, להחזיר לאופנה את כל הרגשות ואת כל התחושות וללמד אנשים לראות את היופי, גם של אלה שאנחנו קוראים להם שליליים ולהכיר בחשיבותם, הלכה והתעצמה. כי ממש ראיתי, שלצד התקדמות הטכנולוגיה והעלייה כביכול ברמת החיים, הרבה יותר מדי אנשים מסתובבים סובלים ושחוקים, פשוט כי הם מנותקים מעצמם, ממש כמו שאני הייתי. מחפשים אחר עוד חומר, עוד חוויה, שימשיכו את הניתוק, כדי לא להרגיש את הכאב וכדי להצליח להמשיך הלאה, גם כשלא ברור בדיוק בשביל מה. אני, דרך אגב, הייתי מוכנה לוותר הרבה פעמים. ובכל פעם כזו הופיעה תחושה של – "אני בטוח מפספסת משהו, לא יכול להיות שאלה החיים, שככה זה וזהו". לשמחתי, בחרתי להקשיב לה.
וכך גדל לו הרצון להגדיל את מעגלי ההשפעה שלי ולצאת מהחדר של תהליכי אחת על אחת ואחד ולחלוק עם כמה שיותר אנשים את הידע, שריפא אותי וממשיך לאפשר לי להתקדם, להשתנות ולהגשים את חלומותיי.
אני מאמינה שריפוי אמיתי של מכאובינו, מצריך מאיתנו גם להרגיש בטוחים להתחבר מחדש לעצמנו, כלומר לרגשות ולתחושות שלנו, גם אלה שלא נעימים לנו, ולחזור לשמוע ולהקשיב לקול הפנימי שלנו, כי אלה מכילים מידע אינסופי חיוני לקיום שלנו וללא החיבור לא נוכל ללמוד מידע חדש ולשכתב את המידע שכבר לא משרת אותנו. כך נוכל לחיות מתוך חיבור לאמת שלנו, בצורה שמכבדת אותנו, את הקרובים לנו ואת סביבתנו. כך ניצור קשרים המבוססים על תקשורת של הבנה, קבלה ושוויון. נהיה הגרסה של עצמנו שאנחנו אוהבים ונוכל לחיות את החיים שאנחנו רוצים ובחיוניות. חיים של משמעות, של אהבה, של אושר ובתודעת שפע...נו, כל המילים הגסות האלה.
ולא כי הכל בסדר כל הזמן, ורוד ומנצנץ, אלא כי חזרנו להרגיש את עצמנו ואת מה שחשוב לנו והתחברנו מחדש לתחושת המשמעות שלנו ולכן יש לנו את היכולת להתמודד, גם כשלא בסדר בכלל ולהמשיך להתפתח.
מה שהביא אותי לתהליך של מיתוג ובניית האתר. דברים, שבכנות, לא חשבתי או האמנתי שאעשה אי פעם. אבל הי, אנשים משתנים, כשמשהו חשוב להם :) וחשוב לי, מאוד ואפילו ממש, להפיץ כלים וידע. חשוב לי לתת ערך, להזכיר ולהיזכר שלהיות מחוברים וקשובים לעצמנו זה החופש האמיתי להיות פשוט אנחנו.
